החלטה בתיק עמ"ת 32639-12-12

1.         לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) בתיק מ"ת
26830-12-12, מיום 16.12.12, לפיה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         ביום 13.12.12 הוגש כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העבירה לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. בד בבד הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.         על פי הנטען בכתב האישום, וכמפורט בהחלטת בית משפט קמא, ביום 29.11.12, שוטר בשם חסן ענתיר, שנהג בניידת יחד עם מתנדב בכביש מס' 1, הבחין ברכב מסוג סקודה, אשר עורר את חשדו, והורה לו לעצור. רכב הסקודה עצר והניידת עצרה לפניו. לפתע החל רכב הסקודה לנסוע לאחור והניידת נסעה אחריו. בשלב זה הגיע העורר למקום, כשהוא נוהג ברכב שלישי מסוג הונדה, והוא חסם עם רכבו את הניידת, בנסיון למנוע ממנו לעצור את רכב הסקודה. הניידת פתחה במרדף אחרי הסקודה, כאשר העורר ברכב ההונדה נסע אף הוא אחרי הניידת, ובמשך המרדף - אשר נמשך באורך 80 ק"מ - נעשו נסיונות רבים לחסום את הניידת ולמנוע את מעצרו של נהג הסקודה. המרדף האמור נמשך כאשר רכבי הסקודה וההונדה נסעו במהירויות שהגיעו ל-180 קמ"ש. בסופו של דבר, בתום מרדף ממושך, הצליחו ההונדה והסקודה להימלט לתוך כפר קאסם וכלי הרכב נעלמו ולא אותרו.

4.         העובדות המתוארות לעיל עולות מהודעותיהם של השוטר והמתנדב אשר נהגו בניידת. מאידך, העורר כופר בקיומן של ראיות לכאורה, כשלטענתו, השוטר חסן טעה בזיהויו, ולטענתו, היה אותה עת, בשעות המוקדמות של בוקר האירוע, בבית הוריו, שם הוא מתגורר.

5.         מעיון בהודעתו של השוטר חסן עולה כי לדבריו הצליח לזהות את העורר בוודאות, ועל אף שבמשך המרדף, נסעו כלי הרכב במהירויות גבוהות, היו הזדמנויות בהן האטו כלי הרכב ואף עצרו, ובאותן הזדמנויות הצליח השוטר להסתכל פנימה לתוך רכב ההונדה, אז זיהה בוודאות את העורר כנהג. לפי דבריו, זהותו מתבססת על היכרות קודמת עם העורר מחקירות קודמות. כפי שמציין בית משפט קמא, בעימות שהתקיים בין העורר לבין השוטר חסן, העורר לא הכחיש את טענת ההיכרות המוקדמת עימו. אמנם צודק ב"כ העורר בטענתו כי המשטרה לא טרחה לחקור את טענת האליבי של העורר, אשר טען כאמור כי שהה אותה עת בבית משפחתו, אלא שצודק בית משפט קמא בקביעתו כי בשלב זה, די בזיהוי האמור של השוטר בזמן אמת, בעת ביצוע העבירות, והמבוסס על היכרות מוקדמת בינו לבין העורר, כדי לבסס את המסקנה כי קיימות ראיות לכאורה.

6.         הראיות האמורות מתחזקות לאור העובדה כי טענתו של העורר שאין לו כל קשר לאותו רכב הופרכה, לאחר שבדיקת מספר הרכב העלתה כי הרכב שייך לבן דוד של העורר, אשר שכר את הרכב מחברת השכרה. יצוין שבחקירתו של בן הדוד הוא מסר עדות מבולבלת ומלאה סתירות, כשניסה להסתיר את הקשר שבינו לבין הרכב, ולבסוף נאלץ להודות כי אכן שכר את הרכב מספר שבועות קודם לכן.

7.         ב"כ העורר טוען שגם אם יקבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, לא קיימת עילת מעצר, ואף אם קיימת עילה, הרי שבית משפט קמא לא טרח לבחון את האפשרות של חלופה, ובכך הפר את מצוות המחוקק המטיל על בית המשפט את החובה בכל מעצר לבחון את האפשרות של חלופה לפני שקובע כי על העורר לשהות מאחורי סורג ובריח. במענה לטענה זו קבע בית משפט קמא כי נסיבות העניין מחייבות את המסקנה שאין כל אפשרות לתת בעורר אמון כלשהו, זאת מאחר ששומה על בית המשפט להשית את לבו לתעוזתו של העורר, אשר לא זו בלבד שעבר לכאורה על העבירות המיוחסות לו, אלא שעשה כן בהיותו תחת פסילה וכשהפריע לרכב משטרתי; והתנהגות זו מחייבת את המסקנה כי קיימת מסוכנות ברורה מצדו לציבור. לכך יש לצרף את העובדה כי לעורר עבר פלילי משנת 2007 בעבירות אלימות, בגינן ריצה מאסר בפועל בעבודות שירות. בנוסף יצויין, כי לאחר שזומן לתחנת המשטרה התחמק העורר מלהתייצב, ורק במקרה נתפס במחסום. על בסיס האמור, לא מצאתי כל פגם במסקנת בית משפט קמא שלא להזמין תסקיר, ולא לשקול כל חלופה, כי נוכח המסוכנות הגבוהה ובהעדר אמון כלשהו, אין מקום להזמנת תסקיר משירות המבחן ואין כל הצדקה לשיקולה של חלופה כלשהי.

הערר נדחה.

העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ג , 21 דצמבר 2012 , במעמד העורר ובא כוחו, ב"כ המשיבה ומתורגמן בית המשפט. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: